החלטה בתיק מ"ת 19184-01-13 - פסקדין

1.       בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו במסגרת התיק העיקרי.

2.       כתב האישום

          כתב האישום שהוגש בד בבד עם הגשת הבקשה דנא מייחס למשיב את העבירות הבאות - סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אי חגירת חגורת בטיחות, מהירות בלתי סבירה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף.

          בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 30.12.2012 נהג המשיב ברכב אופל בסמוך לצומת יובלים כשלידו ישבה גיסתו הגב' סמר בדארנה ובמושב האחורי ישב קטין יליד שנת 2002. המשיב נהג ברכב מבלי שהיה לו רישיון נהיגה בתוקף, כשהוא פסול מנהיגה על ידי בית משפט השלום בעכו, ללא פוליסת ביטוח בתוקף ומבלי שהקטין חגור בחגורת בטיחות.

          בהגיעו לצומת יובלים הבחין במשיב שוטר לבוש במדי משטרה ונוהג בניידת משטרה סמויה (להלן: "השוטר"). השוטר עצר את הניידת במקביל לרכבו של המשיב, פתח את החלון, הזדהה כשוטר וביקש מהמשיב לעצור בתחנת האוטובוס שבצד הדרך. בתגובה אמר המשיב לשוטר "סע אני אחריך" סימן לשוטר עם "אצבע משולשת" והחל בנסיעה מהירה תוך שהוא חוצה את הצומת ברמזור אדום, מבצע פניית פרסה ונוסע לכיוון סכנין בכוונה להימלט מהשוטר ולהפריע לו במילוי תפקידו. במהלך נסיעתו המהירה עקף המשיב רכבים משמאל ומימין ואילץ רכבים לסטות לצדדים ולבלום כדי להימנע מהתנגשות עם רכבו. בהגיעו לכיכר תנועה, עלה ונסע על המדרכה ובתוך כך אילץ הולכי רגל לזוז מצד לצד כדי להימנע מפגיעה על ידי רכבו. בשלב זה דיווח השוטר למסוק משטרתי שהיה בקרבת מקום והמסוק הצטרף למרדף מהאוויר אחר רכב המשיב. הלה המשיך בהימלטותו מהניידת במהירות למרות שהשוטר דרש אותו מספר פעמים באמצעות הכרוז לעצור בצד. המשיב בתגובה הוציא יד מחלון הרכב, סימן לשוטר עם "אצבע משולשת" והמשיך בנסיעה לתוך סכנין. לאחר שנכנס לעיר ובהגיעו לסמטה בה שיחקו ילדים, אילץ אותם המשיב לזוז על מנת שלא להיפגע ובהמשך עצר את רכבו, איפשר לגיסתו סמר ולקטין לרדת מהרכב והחל לנסוע שוב במהירות מופרזת בתוך הסמטאות כשהניידת מאחוריו כורזת לו לעצור וכשהמסוק חג מעליו. משהגיע סמוך לביתו, יצא המשיב מהרכב והחל להימלט רגלית עד שנתפס ונעצר על ידי שוטרים נוספים שהוזעקו למקום. עד כאן עובדות כתב האישום.

3.       בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת ד' סלע ביום 27.1.2013, נשאלה המבקשת לגבי האפשרות לבחון קיומן של טביעות אצבע על הגה הרכב ועל הדלת הפנימית שבצד הנהג. לצורך כך נדחה הדיון והתיק נותב בפניי.

בפתח הישיבה שהתקיימה בפניי ביום 11.2.2013 הודיע ב"כ המבקשת כי מתשובת המשטרה שנתקבלה עולה כי לא נמצאו טביעות אצבע בדלת הפנימית ליד מושב הנהג ובנוסף לא ניתן להפיק טביעות אצבע כלל מההגה.

4.       טענות הצדדים

          לטענת המבקשת בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב. בהקשר זה הפנתה לדו"ח הפעולה ולהודעתו המפורטת של השוטר נתנאל עזרא, שעצר את רכבו של המשיב, שוחח עמו ולאחר מכן רדף אחריו. בנוסף הסתמכה המבקשת על סרטון שצולם מהמסוק המשטרתי שהוזעק לעקוב אחר רכב המשיב וכן להודעת גיסתו אשר נסעה יחד עמו ברכב וחיזקה בדבריה את הודעתו של השוטר.

לטענת המבקשת מעשיו של המשיב מקימים חזקה כי קיים יסוד סביר לחשש שיסכן את בטחונו של הציבור. מדובר בעבירות חמורות המצביעות על מסוכנות. יתר על כן, הימלטותו מפני השוטר, תוך סיכון חיי אדם והתעוזה שנשקפה ממעשיו מעידים כי מורא הדין ממנו והלאה ולכן לא ניתן לסמוך כי יקיים הוראות שיפוטיות שיוטלו עליו במידה וישוחרר לחלופת מעצר. בנוסף, עברו התעבורתי המכביד של המשיב והעובדה שנהג ברכב בזמן שהיה בפסילה מלמדים אף הם כי לא ניתן ליתן בו האמון הנדרש לשחרור בחלופה.

          המשיב מצדו טען כי אין חולק כי מי שנהג ברכב הצליח להימלט מהשוטרים וכי זמן מה אחרי המרדף נעצר המשיב. אלא שמחומר החקירה עולה כי לשוטרים לא היה קשר עין רציף עם המשיב. עוד הפנה הסנגור לכך שמחקירת המשטרה עלה כי מדובר ברכב השייך לבנו של המשיב שאין ברשותו רישיון נהיגה וכי מי שעושה שימוש ברכב הם בתו של המשיב ואחיו זיאד.  לטענת ב"כ המשיב שולחו התחנן בפני החוקרים ליטול טביעות אצבע מההגה אך הדבר לא נעשה. בנוסף העובדה שאחיו זיאד, שעל פי עדות בעל הרכב נהג להשתמש בו, לא נחקר, מהווה מחדל חקירה.

באשר לגרסת גיסתו של המשיב טען הסנגור כי זו אמנם מסרה גרסה לפיה המשיב נהג ברכב אך מסרה גם גרסה אחרת לפיה היא היתה ברכב אחר של הוריה.

לטענת ב"כ המשיב, צפייה בסרט שצולם מן המסוק המשטרתי מלמדת כי אכן התנהל מרדף ואולם אין כל אחיזה לטענה כי הרכב בו נהג על פי הנטען המשיב אילץ רכבים או הולכי רגל לסטות וכי נהיגתו סיכנה חיי אדם.

בנסיבות הכוללות של העניין ולנוכח מחדלי החקירה הבולטים בתיק, סבור ב"כ המשיב כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של שולחו.